בלילה ההוא וכו'. הנה יצדקו וינעמו האומרים מרז"ל כי בלילה ההוא רעיוניו על משכבו סליקו או' בלבו מי יודע אם אסתר תסתיר עצה עם המן ועלי יתלחשו ויאכלו וישתו מאהב' מסותרת וכורים שוחה ללכדני ואנכי לא ידעתי ותדד שנתו מעיניו אמר בלבו מה זה כי אין גולה את אזני וזאת השיב אל לבו אולי מבלתי הייתי גומל טובה תחת טובה אין חולה מעבדי עלי ואין גולה את אזני על כן ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים לדרוש ולראות אם הטיב איש עמו או גלה סודו ולא השיב לו גמולו וע"כ ימאן איש מהיות מגלה סוד ובכלל דבריהם הוא כי עתה ישלם גמול אל אשר ימצא גלה סודו וישמע השומע ואשר ידע דבר סתר אסתר והמן אז ידלג כאיל להגיד דבר ובדרך הזה נמשך מקראות שאחרי זה כאשר יבא בס"ד. ולבא אל הביאור נשים לב אל שנותו את טעמו כי למעלה נאמר ויבוקש הדבר וימצא ויכתב בספר דברי הימים ולא נאמר בספר הזכרונות דברי הימים כאשר נאמר פה ועוד אומר ויהיו נקראים בפתח הוא"ו שמורה שכבר קראו כל הזכרונות ואיך אחרי כן וימצא כתוב ועוד מה זה היה שלא נמצא כתוב הגדת אסתר כאשר היה מהראוי כי מהראוי היה יכתב אשר הגידה אסתר למלך בשם מרדכי וגם מלשון אומר וימצא כתוב יורה כי זה הלשון הוא הנמצא כתוב בספר ולא יתכן יכתב רק מעשה שהיה כאשר היה כסדרו איך היו מתלחשים ב' הסריסים ושם נמצא איש יהודי ויגד לאסתר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבוקש הדבר וגו' ולא הקיצור הנמרץ ההוא אשר הגיד מרדכי וכו'. אך יאמר ראו נא גדולת השגחתו ית' כי רבה היא מאד כי הלא בלילה ההוא הוא הלילה שהיו ישראל בשינת רעבון צומותיהם המעבירים שינה הפך המלך שקם ממשתה היין המפיל חבלי שינה ואעפ"כ נדדה שנת המלך לבדו וזה יאמר בלשון נדדה לומר כי שינה היתה לא בטבע כ"א שנדדה ממנו בהשגחתו יתברך והיה בלבו כאש בוערה על העדר הגלה סוד אסתר והמן ויאמר להביא וגו' לדרוש היש עושי טוב אל המלך ולא שלם לו גמולו כמדובר והנה דרך מלכים גדולים כמוהו ליכתב ספר דברי הימים לפניו מכל אשר יקרנו יום יום והנה למלך גדול שגדלו ורבו קורותיו יגדל ספר דברי הימים אשר לו עד גדר יעף ויגע איש עד אשר ימצא א' מהפרטים אשר בו בקרב רבים מאד אשר שם ומה גם אם מעט וקצר ענין מבוקשו שנשמט בין רבי הכמות מעיני הקורא בו וע"כ דרך המלך לעשות ס' קצר שהוא מפתחות לספר דברי הימים וההוא יקרא ספר הזכרונות של דברי הימים והיה כל מבקש דבר קטון או גדול יקרא מעל ספר הזכרונות ולא יבצר ממנו ממצא חפצו כמו רגע וממנו יראה איה מקום כבודו בספר ד"ה והנה הדבר הלז הנכתב בספר ד"ה כנ"ל באורך מעשה שהיה כאשר היה אך בס' הזכרונות של ד"ה למען יאונה לידו קל מהר זכרון טוב כל הנעשה קנצי למלין למען ירוץ קורא בו עכ"א להביא את ספר הזכרונות למען ימצא בו טוב מבוקשו בנקלה ואחשיב כי למה שספר ד"ה בעצמו מצוי לפני המלך יום יום למען הכתיב בו כל אשר יקרה דבר יום ביומו כמאמר הכתוב למעלה ויכתב בספר ד"ה לפני המלך שיורה כי שם נכתב ושם היה וע"כ לבל נקשה ונא' מה זה אומר להביא את ספר וגו' והלא ספר ד"ה הוא לפני המלך עכ"א כי מ"ש להביא הוא את ספר הזכרונות של ד"ה הוא ספר המפתחות וזהו את ספר הזכרונות של ד"ה הטעם כי הלא ד"ה הזה שהזכרתי ויהיו כבר נקראים לפני המלך ולא נמצ' כתוב בו דבר כי נשמט מהקורא בקרב עניני' אין מספר כי ספר גדול הוא ומה גם לרז"ל שהיה סופר המלך משמיט הדבר כי ילידי המן היו על כן הוצרך להביא את ספר הזכרונות הקצר כי שם לא ישמט ממנו וע"י כן וימצא כתוב מש"כ בספר ד"ה הארוך הנז' שהיה נשמט ולא נמצא עוד יכוון על פי הדבר הזה לומר שע"י בקשו בספר זכרונות ולא בספר ד"ה לא נמצא כתוב ותאמר אסתר בשם מרדכי כאשר היה בספר ד"ה עצמו כל המשך המעשה איך אמר מרדכי לאסתר ואסתר למלך אך בספר הזכרונות שהיה בקיצור נמרץ לא נזכר רק התחלת הענין והמכוון בלבד כי הגיד מרדכי על בגתנא וגו' ולא מה שהיה בינתים שמרדכי הגיד לאסתר ואסתר למלך והאלהים עשה למען יעשה עיקר החזיק הטובה למרדכי כעת לבל תזכר לפניו אסתר ומה גם למ"ש לעיל שלא החזיק טובה למרדכי בשעת מעשה על כי לא הגיד הוא למלך ואלו שתקה אסתר היה המלך מסתכן ע"כ מה' יצא ממ"ש אשר הגיד מרדכי סתם. ועוד ב' שמלשון הספר ההוא יובן שכל ישעו וכל חפץ מרדכי היה להציל ממות נפש המלך כי כן נראה המשך הלשון כי הגיד וגו' וטעם הגדתו היה על אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש וע"כ התעורר לומר מה נעשה יקר וגו' כאשר נבאר בס"ד. והיות' אומר ספר הזכרונות הוא ספר מפתחות של ד"ה מורה באצבע לשון הכתוב אשר הגיד וגו' שהוא טבע לשון מפתח לומר אשר הגיד הרדכי וגומר הוא בחלק וסימן פלו' של ד"ה ואינו כלשון בספר המאורע רק כמספר זכרון מה שמפורש באורך במקום אחר. עוד יכוון באומר וימצא כתוב בשום לב אל אומר כה בגתנא באל"ף והנה שמעתי אומר שהכתיבו הסופר כן ומה גם אם היו ילידי המן בגתן או תרש ושהכונה היתה למען יחשוב הקורא בו כי היה הדבר מסופק אם היה המגיד מרדכי על בגתן או אם היה תרש המגיד הדבר והנה ק' מאד כי נודע היה כי תרש היה א' משניהם ואיך יהיה הוא המגיד וגם איך היה אומר אשר בקשו לשון רבים אם על בגתן לבדו היה הדבר ותרש היה המגיד על אחשורוש כי הן אמת כי סופרי המלך זייפו למעט בזכות מרדכי. אמנם היה עם לבבם להורות שלא היתה טובת מרדכי שלמה שעם ששניהם בקש לשלוח יד במלך לא הגיד מרדכי רק על א' מהם על בגתן או על תרש אך על הב' הגיד זולתו באופן שהיה נכתב בגתן או תרש והאלהים עשה ככל נפלאותיו ולא נמצא כתוב רק בגתנא ותרש כי מה' יצא הדבר להפריד בין האל"ף והוי"ו ולעשות מהנו"ן פשוטה נו"ן כפופה וז"ש וימצא כתיב כי מציאה חדשה היתה ולא ככתבה וכלשונה שנכתב מתחלה בגתן או תרש רק בגתנא ותרש. או יאמר נמשך אל או' ויהיו נקראים לפני המלך דרך המלך לצוות על איש מסופרי המלך יקרא בספר נוכח המלך והוא שומע ובוטח בסופר בל ישמיט דבר כי אימת המלך עליו אך לא יתן בספר עינו להביט במכתב אם ישמיט או יהיה בודה מלבו אמר כי לא בטח המלך בסופר רק ויהיו נקראים ע"י אחר אך לפני המלך שבפיו יקרא הסופר והמלך רואה בספר שלפניו ועי"כ וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי שאלו לא היה כן לא נמצא כי היו מטמינים הדבר כמז"ל שהיו משתדלים להסתיר דבר בכל מאמצי כח:
ויאמר המלך וגו'. הנה אומר על זה יראה יתור וגם בתשובת משרתיו מה ענין אומרו עמו והיה די יאמר לא נעשה דבר. אמנם יאמר נמשך אל פסוק הקודם והוא בהזכיר מ"ש לעיל על אומר אחר הדברים האלה גדל המלך וגומר איך תמשך גדולת המן מתליות בגתן ותרש והוא כי המלך ראה והנה הגידה אסתר למלך בשם מרדכי אז אמר המלך בלבו מי יודע אם בלב מרדכי היה להציל ממות נפשי כי לא יקרה נפשי בעיניו למה כי לא הגיד לי ואפשר כמספר דברים הגיד דבר ולא לבו הלך למען אדע הדבר להציל את נפשי עכ"א בלבו אין לי להחזיק טובה בעצם זולתי לאסתר אשר הגיד' לי וע"כ איזה יקר וגדולה יצדק בה עודף על היות כתר מלכות בראשה עכ"א בלבו לעשות יקר וגדולה למסבב נישואיה הוא המן כי בעצתו נהרגה ושתי ותלקח אסתר ע"כ הטיב אטיב עמו וזהו אחר הדברים האלה גדל המלך את המן והנה כעת האלהים אנה ליד המלך ימצא כתוב דבר מורה באצבע כי כל כונת מרדכי היתה להנא' המלך כי הלא לא נמצא כתוב דרך הודאת המאורע שהגיד מרדכי על בגתנא וגו' רק אשר הגיד וגו' אשר בקשו וגו' שמשמעות הענין כמפרש כונת מרדכי לומר אשר הגיד מרדכי היה על אשר בקשו לשלוח יד כלומר כוונת אשר הגיד היה על אשר בקשו לשלוח יד וגו' אז אמר בלבו כי ע"כ היה ראוי לעשית לו יקר וגדולה מה שלא חשבתי עד כה וע"כ נתתי היקר וגדולה להמן היקר שצוה המלך יכרעו וישתחוו לו וגם גדולה כי שם את כסאו מעל כל השרים וז"א מה נעשה יקר וגדולה למרדכי כלו' הלא עם המן נעשו שתיהן אך למרדכי מה נעשה כי הלא שתיהן יאותו לו יקר וגדולה על זה כלומר על שנמצא כתוב שכיון להנאתי: או יאמר על זה לומר על דרך זה ביחוד כי גם שהוא יושב בשער המלך שיש לו ישיבת מעלה לא על זה היה כי כבר היה יושב בשער המלך מאז. ויאמרו נערי המלך משרתיו לא הסופרי' כי קרובי המן היו רק משרתיו לא נעשה עמו דבר לומר עמו לא נעשה רק עם זולתו הוא המן כמדובר שעל מה שותאמר אסתר למלך וגו' גידל המלך את המן ועדיין לזה היה מספיק יאמר לא נעשה לו דבר מעין מאמר המלך באומר מה נעשה יקר וגדולה למרדכי ולא אמר עם מרדכי אך יכוין עוד כענין שם האיש אשר עשיתי עמו היום שהוא כי הנותן צדקה והמקבלה עושים זכות זה ע"י זה וזה ע"י זה נמצאו זוכים זה עם זה כן המטיב את חברו וחברו מחזיק לו טובה ומטיב לו שכל אחד זוכה עם חברו זה בהטיבו וזה בבלתי היותו כפוי טוב' וזהו לא נעשה עמו דבר כי אחר שהטיב הוא לא הטיבו עמו להיות זוכים זה עם זה: עוד ירמוז באומר דבר כלומר עמו לא נעשה דבר כ"א עם המן הוא דבר המלך ודתו שהיה להשמיד וגו' לרמוז למלך איך שלם רעה תחת טובה שמכר להשמיד וגומר את אשר דבר טוב על המלך:
ויאמר המלך וגו'. מהראוי יאמר ויבא המן לחצר בית המלך ואח"כ יאמר ויאמר המלך מי בחצר ולא יאמר תחלה שהרגיש המלך ביאתו ואח"כ יאמר והמן בא כי אף אם נפרש והמן כבר בא מקודם טוב טוב היה להביא דברים כסדרן והמן בא ואח"כ הרגיש בו המלך וגם במאמר' הנה המן עומד בחצר יש יתור כי מהראוי יאמר הוא המן כמשיבי' על שאלת המלך שאמר מי בחצר יענו ויאמרו הוא המן ולמה האריכו ל' לומר הנה המן עומד בחצר וגם מלת הנה בלתי צודקת ולזה נשים לב אל אומר מי בחצר בנקודת הבי"ת בסגול ולא בפת"ח. אמנם בשמוע המלך כי לא נעשה יקר למרדכי תמה ואמר מי בחצר כלומר מי זה עומד בחצר מלך שר וגדול שלא ישגיח להטיב את הראוי להטיב ואם המלך לא ישים לב הוא יזכרנו ע"כ השיבו ואמרו הנה המן לפנינו כי בא והוא העומד בחצר המלך בהעמדה ומעלה שעליו מוטל להשגיח בעניני המלך והוא תשובה על אשר שאל מי בחצר. או יאמר מי בחצר הלא אמרתם לא נעשה עמו דבר כלומר כ"א עם זולתו מי בחצר כלומר מי בחצר המלך במעלה שהוא אשר אמרתם שאליו נעשה יקר וגדולה על זה וה' אנה לידם והמן בא אז ואמרו הנה המן. שהוא אשר אמרנו שנעשה עמו דבר והוא עומד בחצר כעת. וראוי לדעת מה זה היה להמן לבא בטרם בקר ולא המתין לבא בכי טוב ואפשר זה שכוון באומר אשר הכין לו שהוא מיותר אך יאמר כמ"ש לעיל כי ע"כ עשה העץ גבוה נ' אמה לצרף בעשייתה כל נ' כחו' הטומאה למען יוכל לו כי קדוש הוא ע"כ גם עתה הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ונועץ לבא טרם עלות השחר בזמן שליטת כח חיצונים כמז"ל על שר שלו ושל זקנו הוא סמאל שאמר ליעקב שלחני כי עלה השחר כלומר ולא תהיה תפארת של יעקב שיוכל לו אחר עבור זמן שליטתו כן עשה המן למה שעל ידיו הכנות כח הטומאה עשה העץ כן בטרם בקר בעת שיעזרוהו שרי כחותיו בא וז"א והמן בא ולמה בעוד לילה הלא הוא לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו כלומר כי כאשר הכין העץ בהכנות כחותיו כן הוצרך להשכים בבקר לבא אל המלך בעת ההוא שיגזור אומר ויקם לו וזהו שלא אמר אשר עשה לו כ"א אשר הכין לו כי עשה הכנה להיות לו למרדכי:
ויבא המן וגו'. ראוי לשים לב מה זה הי"ל לשאול מהמן יאמר לו מה לעשות וגו' ואח"כ לצוות עליו יעשה על ידו ויהי הוא כרוזא קרא בחיל ככה יעשה לאיש וגו' ועוד מה זה היה שטרם ישאל את פיו מה לעשות באיש לא אמר אליו מה תבקש ומי הביאך הלום בטרם בקר. אמנם הלא כתבנו כי כל ישעו וכל חפץ המלך היה מדאגה מדבר סתר אסתר והמן כי לא ידע אם עליו יתלחשו וע"כ צוה להביא את ספר הזכרונות לדעת מי זה האיש גלה סוד המלך ולא שלם לו גמול טוב שע"כ אין חולה מהם עליו ואין גולה את אזנו ולמען זאת בקש לשלם גמולו בראשו וחמשיתו יוסיף למען יודע לעיני הכל כי גדול מגיד דבר סתר לפני המלך למען אז ידלג כאיל אשר ידע שהסתיר יסתיר אסתר והמן ויגלה סוד למלך עכ"א בלבו אם אמרתי אשלם גמול יקר וגדולה למרדכי על זה ולא ע"י המן כ"ז איננו שוה שבגלל הדבר מי שעמד בסוד המלכה והמן יבואו ויגיד כי הלא יהיה כמשיב ידו באומר הלא אם נגד סריסי המלך יערב איש אל לבו לגלות סודם לא כן נגד המלכה ולא נגד המן אשר המלך שם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו כי הלא ירוצו את גולגלתו ומי האיש ירים את ידו ואת רגלו נגדם ע"כ התחכם המלך בב' דברים אחד שהמעל' והיקר אשר יעשה למרדכי תהיה למעלה מיקר תפארת המן וע"כ שאל לו מה לעשות באיש וגומר למען יעלה על רוחו שעליו ידבר המלך ויעדיף בשאלתו יקר למעלה מיקר תפארת גדולתו ובגלל הדבר למען יעלה על רוחו שעליו יכוין לא אמר מה לעשו' באיש אשר המלך חפץ בגדולתו כ"א כה יאמר יעלה על רוחו שעל זולתו יכוין אך בראותו שלא יזכיר גדולה אמר בלבו אין זה כ"א עלי כי הגדולה כבר ניתנה לי מעל כל השרים ולא אחסר רק יקר נוסף בלבד באופן שישאל דבר נוסף על יקרו ובלב המלך היה למען יודע לעיני הכל כי רם המגלה סוד לפני המלך מהמן אשר כסאו מעל כל השרים ובזה היודע סוד המן והמלכה יבא אל המלך ולא יירא כי יאמר גדול אנכי ממנו ב' כי גדולה מזו היה בלב המלך והיא לעשות היקר ע"י המן שיהי' לו כנער משרת וכרוזא קרי בחיל לפניו ככה וגו' במקום רואים כי אז יאמרו כל הרואים את כבוד מרדכי ואת אשר נקלה המן לעיניו גדול כבוד מגלה סוד המלך בעיני הפלא ופלא כי הלא איש אשר שם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו השפל ישפילהו עד ארץ יגיעהו עד עפר לפני מגיד דבר ואז יחרץ רץ כצבי אשר ידע סוד המן והמלכה ויגידהו ולא יירא מגדולת המן אם ידבר נגדו כי הלא במה נחשב הוא לפני מגלה סוד המלך ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל בלתי שאול לו המלך בבואו לפניו לאמר מה זה מהרת לבא בטרם בקר אל שער המלך מה תבקש. אמנם מה' יצא הדבר פן יקצוף המלך על אסתר המלכה קצף רב קצף כי הלא בהשמע דבר המן כי בא לתלות את מרדכי ולב מלך נמס בתוך מעיו על כי אין מגיד אף אין משמיע עצת המן והמלכה וע"כ בקש לכבד את מרדכי מגיד דבר המלך למען ממנו יראו וכן יעשו היודעים עצת המלכה והמן וא"כ איפה כשמוע המלך כי בא המן לתלות את מרדכי או תבער בו חמתו ואמר יאמר אין זה כ"א רוע לב המלכה והמן ועלי יתלחשו כי הלא לבל יוגד לי מבקשים נפשי מגלה סוד מנאצי לבל יבא איש לגלות מסתוריהם ויעשה רעה פתע פתאום וגם על אסתר ישלח ידו טרם יודע אליו אמיתת הדבר כי מלך פתאומי היה ע"כ ה' צבאות יעץ טרם יענה המן יהי' המלך פותח פיו לשאול לו לאמר מה לעשות באיש וגו' ולא נודע אליו שעץ עשה למרדכי ' בביתו עד אשר ידע כי לא היתה יד המלכה עם המן כי נהפוך הוא כי שנאתו תכלית שנאה באומרה אליו כי נמכרנו וגו' המן הרע הזה אז ביודעו שעשה העץ לא היה קצף רק על המן לבדו ונשוב אל התכת הכתוב אמר למי יחפוץ המלך לעשות וגו'. ראוי לשים לב אל היות מלת יותר מלרע שיורה שאין פירושו שיותר חפץ בכבודו מבכבוד זולתו כי אם שחוזר אל היקר ואומר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר כלומר מיותר וגדוש ועוד כי משמעות ממני באומר יותר ממני כמד"א הטובה ממנה. לרעך הטוב ממך. וא"כ אומרו יותר הוא מיותר אך הוא כמפורש. והענין כי אמר המן בלבו מה ראה על ככה לשאול את פי מה לעשות באיש וגומר ולא עשה מעצמו או ישאל את זולתו אמנם אין ספק כי מה שיראה יקר בעיני לפי גדולתי להושם כסאי מעל כל השרים הוא יקר גדול הערך מאשר יראה יקר וכבוד לבלתי גדול כמוני וע"כ אין זה כ"א שבלב מלך לעשות יקר של יתרון גדול עכ"א בלבו הלא לפי ערך המקבל יאות לו הכבוד כי על כן ארז"ל שאמר המן למלך באומר שיעשה כן למרדכי היהודי שדי לו במעלה קטנה והשיב לו המלך אל תפל דבר ואם כן היקר הגדול אשר אני חושב שבלב המלך לעשות אין ראוי אל זולתי כי למי יחפוץ המלך לעשות יקר שיהיה יותר שהוא של יתרון גדול ממני על כן גזר בשכלו כי עליו יכוין וע"כ עלה במעלות גדולות גם לפי גדולת עצמו לרכוב על סוסו של מלך וללבוש לבושו שכמעט אין למעלה מזה רק הכסא. ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך וגו' הנה פסוק זה אין לתשובתו צורך בו כלל ומהראוי יתחיל ויאמר יביאו לבוש מלכות וגו' ולמה זה חזר לומר איש אשר המלך חפץ ביקרו והוסיף דבר המלך ועוד שהוא בלתי נמשך אל מה שאחריו שאילו היה אומר למי שהמלך חפץ ביקרו יביאו לבוש וגו' היה נכון אך אומר יביאו אינו חוזר אל האיש הנזכר רק אל הזולת מביא הלבוש אמנם לזה נדקדק בטעם זקף גדול שבמלת איש בין באיש שהזכיר המלך באומר מה לעשות באיש בין במאמר המן באומר איש אשר המלך וגו' אך הנה גם התיבה כולה מיותר שיכול היה לומר מה לעשות במי שהמלך חפץ ביקרו אכן כונת המלך לרמוז לו כי על חשוב בעצם הוא מכוין למען יטעה בעצמו וז"א באיש שזולת כי מלת איש תורה חשיבות ככל אנשים שבמקרא גם רמוז בטעם הגבהת קול להורות על איש רשום בעל מעלה גדולה ע"כ חשב שעל עצמו דיבר ועכ"ז להחזיק הדבר חזר ואמר איש אשר המלך וגו' כלומר כדברך כן הוא כי איש הוא אשר המלך חפץ ביקרו ועל חשוב מאד תדבר וזהו שגם בזה טעם כטעם שבמלת באיש שאמר המלך. עוד יתכן ע"ד זה במה שידענו מרז"ל כי ב' נקראו איש במגלה זו מרדכי והמן ועליהם נאמר כרצון איש ואיש והמלך כוון על מרדכי באומר באיש אשר וכו' ואפשר בתמיהתו רמז שלא יתכן יחפוץ המלך ביקר מרדכי מביקר המן באומר למי יחפוץ וגו' וע"כ חזר ואמר איש אשר וגו' לומר שכבר הוא איש חשוב מאוד כרמז הטעם שבו אשר המלך חפץ ביקרו ושעל סמך זה הוא אומר יביאו וגו':
יביאו לבוש מלכות וגו'. הנה בזה נעמוד ונתבונן נפלאות אל מה גדלו מעשיו והשגחתו יתברך בתכלית הפרטות מכ"מ כי הלא כל איש חכם לב ישום וישרוק על ערלת לבב המן איך שם נפשו בכפו בהקשותו לשאול יביאו לבוש מלכות וגו' וסוס וגו' והלא אחת דתו להמית הלובש לבושו של מלך או רוכב על סוסו באופן כי בנפשו ידבר הדובר דבר רע ומר כדבר הרע הזה ומה זה ערב אל לבו לדבר דבר כזה אמנם הנה להעשות הכבוד ההוא בעצת המן וע"י. הנה כתבנו כי אחשורוש עשה בחכמה מהטעם הנ"ל אכן אלהי עולם ה' לא מחשבותיו מחשבות ב"ו ומה' יצא הדבר שאול ישאל המלך להמן מה לעשות באיש ולהעשות הכבוד ההוא מאתו בידו לשלם לאיש כמעשהו ה"ה כי למה שע"י מה שלא קם ולא זע מרדכי לפני המן נתגלגל שבקש המן להשמיד את כל היהודים עם מרדכי ושיצא יצוא קרוע בגדים בלבוש שק צועק מר בשוקים וברחובות כמפורש ומרדכי ידע וגו' ויקרע וגו' ע"כ ?גמול אלהים הוא בא ויתן בלב מלך לשאול מהמן מה לעשותו ויתן בפיו לענות כדברים ההם ושידיו תבצענה כאשר גזר עליו המלך לשלם לאיש כמעשהו כי המן המבקש להשפיל את מרדכי לפניו נהפוך יהי' כי הוא יכנע לפני מרדכי כעבד לאדוניו ויועץ למלך יהי' לשלם גמול פרי מעללי מרדכי בעה"ז תחת אשר נכנע בגרמת המן הרע הלא הוא לעומת אשר לא השפיל קומתו לפני המן על במותיו ידרוך ומה גם למז"ל שעל גביו דרך לעלות על הסוס ולעומת אש' לבש שק יביאו לבוש מלכות וגו' ולעומת אשר רגלים רצת ותלא כאו' ויצא ברחוב העיר ע"כ וסוס אשר רכב וגו' וירכיבהו ברחוב בעיר ולעומת האפר שבראשו באו' וילבש שק ואפר עתה נאמר ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ולעומת צעקה גדולה ומרה ברחוב העיר עתה ירכיבוהו ברחוב העיר ושם יקראו לפניו ככה יעשה לאיש עוד שנית גדלה השגחתו יתברך במה שלעומת כל הכנעותיו הגדילו זולת קריעת בגדיו כי הלא קרע בגדיו וילבש שק והנה לעומת השק לבש לבוש מלכות אך לעומת קריעת בגדיו לא נתייחד לו פרי תגמולו. אמנם לזה נשים לב אל אומרם ז"ל בנימן גרם לקרוע אחיו שמלותם וכו' ולמה מכל מה שעשה לא בקשו מי גרם רק על הקריעה אך הוקשה לרז"ל כי כל שאר דברים בעוד שלשה ימים פרע לו ה' גמולו מש"כ בקריעת בגדיו לכן אמרו כי בקרוע בגדיו פרע חוב זקנו בנימן כמז"ל בנימן גרם שיקרעו אחיו שמלותם כמד"א וימצא הגביע באמתחת בנימין ויקרעו שמלותם יבא מרדכי מבנימן ויקרע על ישראל וא"כ איפה מה גמול יערכו לו במה שמשלם את נשיו. עוד ב' הורה לנו הוא יתברך למוד נחמד ונעים לעבוד את ה' הלא הוא כי המתבזה לש"ש משם תצמח מעלתו כי הלא מי ראה את מרדכי היושב בשער המלך וגדול ליהודים קרוע בגדים ולבוש שק ואפר ברחוב העיר צועק צעקה גדולה ומרה הלא נקלה לעיני עבדים ושפחות ואור פניו יפלון מן היום ההוא ואדרבה להפך היה שבמקום ההוא נתעלה בעיני המלך וכל ההמון ויעבירו קול ככה יעשה לאיש וגו' ולבא אל התכת הכתובי' נשית לב אל מלת בו שהיא לבלי צורך ולא עוד אלא שמורה שהמלך היה לבוש אותו לבוש שלבש בו שאל"כ היל"ל שנתלבש בו המלך והיתה צודקת מלת בו וגם באו' ואשר ניתן כתר מלכות בראשו שאם הוא שיביאו הסוס שניתן כתר מלכות בראש המלך כאשר רכב עליו מהראוי יאמר אשר רכב עליו המלך כאשר ניתן כתר מלכות בראשו ואם הוא שינתן כתר מלכות בראשו של האיש אשר המלך חפץ ביקרו מהראוי יאמר וכתר מלכות ויחזור אל אומר יביאו בראש הפ' שבכלל מה שיביאו יהה כתר מלכות ועוד שלא הביא אח"כ כתר. אמנם הנה על פסוק צדק לבשתי וגו' ארז"ל יש נאה ללבישו ואין לבושו נאה לו ויש לבושו נאה לו והוא אינו נאה ללבושו אך בהיותם נאים זה לזה היא מתלבש בלבוש והלבוש מתלבש בו ועד"ז יאמר אשר לבש בו המלך שאם היה אומר אשר לבש המלך היה נראה שהלבוש קנה חשיבות שלבש אותו המלך שהיא נאה ללבושו ובאומר מלת בו הוסיף שגם המלך נתלבש והתפאר בו כי הוא לבוש חשוב מאד שהיה לבושו נאה לו ובחכמה קיצר שבאומר אשר לבש הוא שלבש המלך את הלבוש ובאו' בו הוא שגם המלך נתלבש בו וז"א בו המלך. ועל אומר ואשר ניתן וגו' אז"ל בפר"א כי המן אמר בתחלה להביא הכתר ואח"כ ראה פני המלך משתנים חזר ואמר הלבוש והסוס ואחשוב כי היה נדון בקרבו אומר בלבו אוי לי אם אומר שיביאו כתר מלכות אוי לי אם לא אומר אם אומר אולי יקפיד ואחייב את ראשי למלך ואם לא אומר אפסיד כבוד גדול ע"כ עשה בערמה ואמר דברי' היולניים שאם יקפיד לא יתפש ואם לא יקפיד ישתמש בתגא והוא כי לא אמר וכתר מלכות שמשמעו שגם יביאו כתר מלכות וגם לא אמר אשר רכב עליו המלך כאשר ניתן כתר מלכות בראשו רק ואשר ניתן כתר מלכות בראשו שאם לא יקפיד המלך אז יראה שמאיר פניו אליו יאמר כי זה פירושו ואשר ניתן כלומר שגם יביאו אשר ניתן ופירש מה הוא הדבר שניתן והיכן ניתן הדבר שניתן הוא כתר מלכות והיכן ניתן בראשו שהוא ראשו של מלך הנזכר ואם בא להקפיד יאמר כי יחזור אל הסוס שיהיה הסוס אשר רכב עליו כשניתן כתר מלכות בראשו ואחר שהוציא הדבר מפיו ראה בפיו רעה ושב ורפא לו באומר ונתון הלבוש והסוס שהוא מיותר והראוי יאמר ונתון אותם אך לתקן את אשר עוותו אמר ונתון הלבוש והסוס לומר כי לא היה בכלל דבריו זולת ב' אלה ולהורות נתן אומר ע"י איש משרי המלך למען יאמר בלבו אם על הסוס ולבוש להיותם של מלך אמר שלא ינתנו רק על יד איש משרי המלך ומה גם עתה כתר שלא חשב אנוש ינתן בשום פנים וש"ת כי מה שאמרתי ע"י איש משרי המלך הוא על דבר כבוד האיש אשר המלך חפץ ביקרו ולא על היו' הלבוש והסוס של מלך עכ"א כי עיקר הפעולה שנעשית לאיש ההוא שהיא הלבישה והרכיבה לא ע"י איש משרי המלך יעשו רק ע"י הזולת וזהו והלבישו והרכיבו ולא אמר והלביש והרכיב וא"כ אמור מעתה כי מה שינתן ע"י איש משרי המלך אינו רק על דבר כבוד הלבוש והסוס למה שהם של מלך:
ויאמר המלך להמן וגו'. הנה הוא אמר יביאו לבוש מלכות וסוס שההבא' תהיה ע"י מי שאינו משרי המלך הפרתמים באומר יביאו סתם ובלשון רבים אך אח"כ ינתנו ביד איש משרי המלך עד רחוב העיר וגם ההלבשה וההרכבה יהיו ע"י ירודים במעלה וכן הקריאה לפניו ככה יעשה לאיש כי אינו כבוד איש משרי המלך הפרתמים להלביש ולהרכיב ולעשות כרוז ברחוב העיר עכ"א לשון רבים בהבאה והלבשה והרכבה והקריאה. אמנם המלך למה שכונתו כנ"ל למצא מגלה סוד המלכה והמן שאין גולה את אזנו אמר בלבו אם על ידי הזולת יעשה הכבוד הזה עדיין מאן ימאן איש אשר ידע סוד המלכה והמן מהגיד דבר כי יאמר מי יכניס ראשו בין הרים גדולים כי אין המלכה והמן כבגתנא ותרש ע"כ רצה להכניע את המן תחת המגלה סוד כי עתה יאמרו כי במה נחשב המן שכסאו מעל כל השרים לפני מגלה סוד למלך ע"כ אמר אל יביאו ירודים ממך הלבוש והסוס וניתן אותם על ידך למרדכי כ"א מהר קח אותם בידך ממקומם ויהיו כאשר דברת אשר לבש בו המלך ואשר רכב וגו' או כאשר דברת לומר הלא בכתר אמרת לשון מסופק כמדובר למעלה ולא נתברר דיבורך לכן אינו אומר רק כאשר דברת כי אתה ידעת ענין דיבורך וגם ההלבשה וההרכבה וקריאה שאמרת והלבישו והרכיבו ויקראו לשון רבים לומר כי לא ע"י האיש משרי המלך יעשו זה לא יהיה כאשר דברת רק ועשה כן על ידך למרדכי היהודי וש"ת הלא על ההלבשה וההרכבה החרשתי אך הקריאה להעשות כרוז קרא בחיל בשוקים וברחובות כאחד הרקים חרפה תחשב לי לז"א אל תפל דבר וגו' והוא בשום לב שלא אמר אל תגרע דבר אך כוון אל תפל ערך שום דבר מאשר דברת שלא יהיה בעיניך דבר נפול וגרוע לבלתי עשוהו בעצמך באומרו ועשה כן למרדכי: או יאמר אל תפל דבר שיקרה לפעמים שכרוזא קרא בחיל ובהגיע אל תיבה מהתיבות שאינם לפי כבודו אומרה כאילו נופלת מפיו וכמעט בלתי נרגשת עכ"א אל תפל דבר מכל הדברים אשר דברת ככה יעשה לאיש שלא היה שבהיותך מכריז יקשה בעיניך לקראתו איש ותאמר ככה יעשה לאשר המלך חפץ ביקרו ותהיה כמפיל מלת איש שהוא לשון חשיבות ועד"ז במלת ביקרו שלא יאמר אותו כנופלת מפיו לז"א אל תפל דבר שהוא דבר מהדברים אשר יאמר בהכריזו ובאומר היהודי היושב בשער המלך ארז"ל שא"ל ועשה כן למרדכי והשיב לי הרבה מרדכי יש א"ל היהודי א"ל הרבה מרדכי יש ביהודים א"ל היושב בשער המלך וע"ד הפשט יאמר כי באומר ועשה כן למרדכי חשש פן יאמר המן הלא זה הוא עבד לי קנוי להשמיד וכו' בכלל כל היהודים ואיך אעשה לו הכבוד הזה עכ"א היהודי היושב בשער המלך לומר אעפ"י שהוא יהודי לא נמכר לך כי הלא הוא משרי המלך היושב בשער המלך שהוא לשון ישיבת שררה ולמז"ל המן שנמכר למרדכי לעבד במלחמה בלחם אשר האכיל לו ולחילו יתכן שדבר רשום כזה לא נעלם מן המלך כי החיל אשר האכיל ממנו הוא ובזה יתכן יאמר ועשה כן למרדכי היהודי שאעפ"י שהיא יהודי לא נמכר לך כי הלא הוא היושב בשער המלך הוא הידוע שאתה נמכרת לו תחלה וא"כ אל יבוז בעיניך לעשות לו הכבוד היה באמור כי הוא עבדך:
ויקח המן וכו'. עשה כמאמרו שאת הלבוש של יקר הלביש מיד את מרדכי אך ההרכבה לא עשה עד רחוב העיר והוליך בידו את הסוס עד הרחוב. והנה ארז"ל שהיה המן מתאנח בהלבישו את מרדכי ואפשר נרמז מאמרם זה במה שלא נאמר והלבישו והרכיבו כ"א וילבש וירכיבהו שנמצא נזכר ווי ב"פ א' בלבישה וא' ברכיבה ע"ד מז"ל על פ' וישת מן היין וישכר ויתגל שנאמר וי ד' פעמים כן יתכן באו' וילבש וירכיבהו ובמדרש וז"ל וכיון דרכיב התחיל מקלס להב"ה ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' אלהי וגו' ה' העלית וגו' תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידיו וגו' כי רגע וגומר ואותו רשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי וגו' ה' ברצונך וגו' אסתר מה היתה אומרת אליך ה' וגו' מה בצע וגו' כנסת ישראל מה היתה אומר' שמע ה' וחנני וגו' הפכת וגו' רוח הקודש מה היה אומר למען יזמרך וגו' ע"כ. וראוי לשים לב מה ענין מרדכי ואסתר אצל חנוכת הבית לדוד. ויתכן כי מאמרם ז"ל כי נקרא מרדכי איש יהודי על שע"י דוד שבא מיהודה בא מרדכי לעולם שהאריך לשמעי עד שהוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר לגאול את ישראל ואפשר שבזכות זה זכה דוד לייסד הבי' שבני יבנהו ושתקרא חנכת הבית על שמו וזה יאמר מזמור שיר חנכת הבית יתייחס לדוד על ענין מה שהיה ע"י האומר פסוקים אלו שהם ענין הגאולה שבאה על ידי מרדכי ואסתר שהכל נתגלגל ע"י דוד. עוד ראוי לשים לב אל כונת כל א' בפסוקים שנתייחד לו. אמנם יהיה כי ראשונה הורה צדקת מרדכי כי אמר הנה ארוממך ה' כי דליתני מצרי ויגוני ולא היה על ידי שמחת אויבי שלא שמח ושע"י שמחתו השבת מעלי אפך כענין בנפול אויבך אל תשמח כ"א דליתני בלי שמחתו וכל מה שארוממך על שדליתני לא על הנוגע אלי כי מה אני כ"א שמזה אדע שתציל את ישראל מהרה כי הלא ה' אלהי שועתי אליך שועתי הידועה שהוא על ישר' ולא עלי ואתה ה' ותרפאני את עצמי ואיך שועתי על ישראל ורפי' את עצמי ולא אותם אך אין זה כ"א כי המתכלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר כו' כן אני הייתי צריך לאותו דבר ועניתני תחלה ובזה אדע כי ארוכת ישראל מהרה תצמיח כי אני סימן להם וגם ארוממך על בחינה אחר' והוא ה' העלית משאול נפשי והוא כי אינני מחשיב צרת גופי שהיה המן מבקש להמיתני כ"א על שהצלתני מהחטא כי העלית משאול נפשי שהצלתני מהחטא בסעודת אחשורוש שהייתי בשער המלך וקרוב מאד לעשות רצון המלך ונחשבתי כאלו כבר הייתי בשאול והצלתני לבלתי אתגאל בפת בג המלך ויין משתיו וגם אמר' כן חייתני מיורדי בור הוא עון יותר חמור שהחזקתני לעצור כח לבלתי כרוע והשתחות להמן שהיה צלם בחקו באופן שאודך על תשועת ישראל וגם על גויותם ועל תשועת עצמי על בחינת הנפש. תלמידיו שהיו אמש בשלשלאות להורגם בבקר כאמור בתחלת המאמר הלז ובכו כל אותו הלילה עד עלתה בכייתם למרום אמרו זמרו לה' חסידו והודו גם כן לזכר קדשו היא שכינתו יתברך הנקרא' כך כמד"א וזה זכרי לדור דור שהוא ע"ש אדנות כי הלא אפילו ברגע שהוא ית' כועס שהוא רגע באפו אז חיים הוא ברצונו ברגע ההוא ולא לעתים רחוקות כ"א מערב עד בקר כי בערב ילין בכי ולבקר רנה כמונו היום. רשע מה הוא אומר ואני אמרתי בשלוי וגו' לומר אל יחסדני שומע איך בתחל' לא שמתי לבי כי לא יעוש ה' את עמו כי הלא ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם. והטעם הוא כי הלא גדולתי היתה שלא בהדרגה בהיותי קטון מז' רואי פני המלך עליתי פעם א' עד היות כסאי מעל כל השרים ואין זה מכח מזל כ"א מאתך ה' ברצונך והשגחתך שהעמדת והקמת להררי הוא רוממותי או השר שלי שהוא כהר עוזו והיה עוז בלתי מתמוטט על כן אמרתי אין זה רק כחך הגדול וע"כ אמרתי לא אמוט לעולם ולא על חנם רוממתתני כי אם שכלתה הרעה על עמך מאתך ותמסרם בידי כי אני מוסר לכלם כי עמלק וישראל זאת להם כי כשזה קם זה נופל אך עתה ראיתי כי לא היתה נגדם רק לפנים כי הסתרת פניך בלבד ועל כן הייתי נבהל. אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא וגו' אמרה לא ימנע או אתה עמדי שאוכל לומר אליך ה' שהוא לנוכח כי עמי אתה אינני צריכה להתפלל כ"א אקרא כי קריאה מה תספיקני או אינך דבק בי שאוכל לומר מלת אליך הנה ואל ה' אתחנן והוא כ"א תעשה הגאולה שלא ע"י כאשר אבי רואה שלא ע"י החילה להעשות הנה יתקיים מאמר מרדכי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ויהיה על כי מהמשתה הראשון לא דברתי למלך והכאבתי לב ישראל מהמשתה עד עתה כי לולא דברתי מאז היו נושעים ולמה שמתני לאחשורוש לאשה אם לא להועיל לישראל וז"א מה בצע בדמי כי ארד אל שחת שנמצאתי נשואה לאחשורוש בלי עשות תועלת לישראל וזהו ברדתי אל שחת וש"ת כי לא לעון יחשב לי לרדת שחת כי קרקע עולם אני עכ"ז היודך עפר היא קרקע עולם שגם שלא אענש לא אזכ' להודות לך כאשר אם הייתי נשואה לישראל וגם היגיד אמיתך מהנסים והפורקן אם לא תעשה על ידי ע"כ יהי נא חסדך להיות עמי שתגמר ישועת ישראל ע"י במשתה הב' ובזה אדע שלא אובד ולא ארד שחת כ"א שאודך ואגיד אמיתך: כנס' ישראל מה היתה אומר' שמע ה' וחנני לומר הנה מרדכי צדקתו עמד' לו צדיק ונושע הוא מעתה ואסתר רחוקה ממני כי לבה עם המן כי אחר משתה הא' זמנתו ליום אמר ע"כ על מי לנו להשען זולתך ולכן שמע ה' וחנני לומר שאם אין לי זכות קיים בי מקרא שכתוב וחנותי את אשר אחון אע"פ שאיני הגון ואם יש לנו זכות אלא שאינו מספיק לגאלנו ה' שהוא מדה"ר היה עוזר לי וכל זה הוא אם עדין אנו לא נושענו אך בך ה' בטחנו כי ענין גדולת מרדכי הוא סימן התחלת גאולתינו כי הפכת מספדי למחול לי מעתה כי זכות הספדי בתשו' לפניך נהפך לי לשמחה ומעת' פתחת שקי מעלי ותאזרני שמחה אלא שלא נתגלית תשועתינו עדין. רוה"ק שהופיע בדוד באו' מזמור זה על העתיד היה או' טענה אחרת והיא למען יזמרך כבוד היא שכינה הנקראת כבוד ה' ובמה שתוציאנו ימשך לנו אגבה כי ה' אלהי לעולם אודך כי ישועתו של הב"ה כ"י ישועת' של ישראל:
וישב מרדכי וכו'. הלא יקשה כי קודם מעשה זה לא היה מרדכי בשער המלך ואיך יאמר וישב אל שער המלך וכן באו' והמן נדחף כי הלא אין דחיפה צודקת רק ע"י אחר שדחף אותו ועוד כי אומר אבל לא יצדק רק במתאבל על מתו וכן אומר וחפוי ראש שהיא עטיפת ראש כאבל אך הנה ארז"ל על פ' וילבש שק ואפר כי נשבע שלא להסיר שקו מעליו עד שיגאלו ישראל והנה למעלה נאמר כי עשה כן על כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ובזה לא יבטחו בו ישראל יבא אל שער המלך לדבר אל אסתר ואל על יקראו בתשובה שלמה ובזה יאמר כי בראות מרדכי את אשר קרהו ע"י המן מיד וישב אל שער המלך כלומר שהסיר שקו מעליו כלומר כי כבר הותרה השבועה כי הגאולה הנה באה כי הלא כבר מן השמים נפל ונדחף ולהיכן דחפוהו מן השמים הלא הוא אל ביתו הוא בעץ אשר עשה בביתו כי עדיו היתה דחפיתו ולא לו בלבד כ"א גם לבניו וזהו אבל וחפוי ראש עליהם כמשפט אבלים המתאבלים על מתם ולא יבצר כל זה ממרדכי כי רוח ה' דבר בו כנודע. והנה ארז"ל וישב מרדכי ששב אל שקו ותעניתו והלא כמו זר נחשב כי הלא אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ואיך שב אל שקו בשער המלך. אך הנה הוקשה למו מה שהקשינו כי אחר שקודם המעשה הזה לא היה בא אל שער המלך איך תצדק לשון שיבה על כן חילקו הפ' וישב מרדכי הוא אל שקו ותעניתו אלא שהיה אל שער המלך כלומר שלא הי' לבוש שק על בגדיו באופן כי אין לבא אל שער המלך כ"א מתחת למדיו על בשרו מבית גם הביאם לכך דרך רוב מדר' אגדה שהוא שדורשים בג"ש והוא כי נא' כאן וישב מרדכי ונא' להלן וישב ראובן אל הבור מה להלן שהיה עסוק בשקו ותעניתו כמ"ש ז"ל שם שעל כן נעלם ממנו במכרם בכסף צדיק ויתיישב א"כ גם בזה הוא לשקו ולתעניתו:
ויספר המן וכו'. ראוי לשים לב אל אומר אם מזרע היהודים וכו' כי הלא זולת היותו מפורסם כי גם המן בדברו אליהם היה אומר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי ואם כן איך היו מסתפקים ועוד אתו לנחומי צעורי קא מצערי ליה ועוד כי הלא מהכנסת הלשון יראה כי יש לו ב' צדדין אם מזרע היהודים הוא לא תוכל וכו' ואם לאו תוכל ואם כן איפה למה השמיט הצד הב' ומה גם כי הוא העיקר וראוי ליאמר לנחמו ועוד שאחרי אומר החילות לנפול ושנפול יפול לפניו איך יאמרו לא תוכל לו כי בכלל מאתים מנה אם הוא נופל לפניו ודאי שלא יוכל לו ועוד אומרו כי נפול תפול הוא מיותר והיל"ל כי תפול לפניו ועוד אומרו עודם מדברים וכו' יאמר איך סריסי המלך באו ויבהילו להביא את המן ומה בצע בהודיע שהיה עודם מדברים עמו וגם אומר ויבהילו אין נר' צורך בהודעה. אמנם הנה בגמרא אמרו ויאמרו לו חכמיו אוהביו מבעי ליה א"ר יוחנן כיון שאמרו דבר חכמה אע"פ שהם עו"ג חכמים קרי להו וראוי לדעת מה היתה חכמתם ואחשוב כי כל עניניהם היתה על פי חכמת איצטרלוגיא והשיגו על פי חכמתם את אשר יקרה לו ע"י זרע בנימן כנודע מרז"ל שכל נפילת עמלק היא ע"י בני בניה של רחל כד"א אם לא יסחבום צעירי הצאן וע"פ דרכנו יתיישב הזכירו את אשתו קודם לאוהביו באומר ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו ואח"כ מהפך ואו' חכמיו וזרש אשתו אך ספר את אשר קרהו לאוהביו ינחמוהו והקדים את אשתו שתאהבהו יותר מהם אך בתשובתן שהוא ע"פ החכמה הקדים אותם שהם חכמים ממנה והוא בשום לב אל אומר את כל אשר קרהו מה ריבה במלת כל אך הנה הוא ראה כן תמה כי הלא הוא קנה קנין גמור את כל היהודים שבכלל היא גם מרדכי שהיה נראה שכוכב מערכתו היה כיבש את כל היהודים תחתיו ואיך נהפך לו ליפול תחת איש מקנת כספו וזהו את כל אשר קרהו שהוא מרבה גם את אשר הוא בכלל הקנויים לו עם המקרה אשר קרה לו כעת ע"כ השיבו לו חכמיו ואמרו בחכמתם הנה ביהודים יש שבטים ובתי אבות הרבה ואם מזרע היהודים מרדכי מאותו הזרע אשר כבר החלות לנפול לפניו הוא זרע שאול המלך דע לך כי אין מזלך יכול לחזור ולכבוש אותם ואשר קנית אותם כבר להשמיד וכו' גם שנכתב ושנחתם בטבעת המלך שאין להשיב לא תוכל לו לזרע ההוא גם שהיית יכול לכל השאר כי הלא הזרע ההוא ידו תקיפה עליך תמיד כי גם נפול תפול לפניו של הזרע הנזכר הוא זרע שאול והם ב' נפילות והוא לפני אסתר שגם היא מזרע שאול אשר היחל לנפול לפניו והנפילה האחד היא שיתלה ע"י אסתר. והב' שתצוה אחר כך לתלות את בניו תחתיו ועל כל חכמתם זאת קראם חכמיו והנה לפי חכמתם זאת עוד מעט היו הולכים ומבארים לו הדבר איך יהיו נפילות אלו וע"י מי באופן ידע כי אסתר פחים טמנה לו במשתה אשר עשתה לו וא"כ היה אפשר הלוך ילך מיד אל המלך לאמר התנצלות על הדבר באמור כי לא ידע כי אסתר מזרע היהודים היתה ולא אותה כיון לקנות וגם המלך יאמין אליו כי לא הגידה אסתר את עמה באופן כי בבא דבר המלכה אל המלך לאמר כי נמכרני אני ועמי וגו' לא יקצוף המלך על המן ע"כ האלהים עשה שעודם מדברים עמו טרם יכלו לדבר דבריהם ולגלות ענין מפלתו ע"י אסתר והנה סריסי המלך הגיעו ויבהילו וגו' ולא שבקו להו לאסוקי למלתייהו שאל"כ היו מגידים הדבר. או יאמר עודם וגומר כי הנה הוא היחל כמתלונן על אוהביו וזרש אשתו אשר יעצהו לעשות עץ וללכת בבקר השכם לאמר למלך לתלות את מרדכי כי מזה קרה לו המקרה הרע ההוא ששאל לו המלך מה לעשות ונמשך שישיב יביאו לבוש וגומר ויאמר לו המלך מהר קח וגו' ונקלה לעיני כל רואיו וז"א ויספ' המן לזרש וגו' את כל אשר קרהו כלו' כי מקרה הוא בלתי טהור היה לו כי בא אל המלך בעת רעה ההיא ע"כ השיבו ואמרו אם מזרע וגומר לומר אל יעלה על רוחך כי מקרה הוא היה לך כי הלא דע לך כי אם מזרע היהודים מרדכי מאשר החילות לנפול לפניו הוא זרע שאול לא תוכל לו גם שלא היית הולך אל המלך בעת ההיא כי לא מקרה היה כ"א שידו תקיפה עליך מן השמים והנה כדי לנחמו היה דעתה לסיים ולומר אך אם אינו מאותו הזרע לא תירא כי כמו זר נחשב להם יהיה בגלות יהודה איש מבנימין ושיהיה מזרע שאול ושיהיה מרדכי היהודי הזה אלא שעודם מדברי' עמו וסריסי המלך הגיעו ולא נתנו לו מנוח עד בלעו רוקו וזהו ויבהילו וכו' ולא הספיקו לנחמו:
עודם מדברים וגו'. זולת הכתוב הורה לנו איך כבר נפל משמים ואין שלטון ביום המות כי בא יומו והוא כי לא נאמר שבאו לקרא את המן רק להביא כאילו בטלה בחירתו וגדולתו:
